גזר דין בתיק ת"פ 4665-08

1. הנאשם הורשע, במסגרת הכרעת דין, בביצוע עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש, בכך שבתאריך 13.11.07 איים על אבנר פרץ (להלן: המתלונן)  וכן תקף אותו בכך שנגח בפניו. למתלונן נגרמו חבלות של ממש בדמות רגישות ונפיחות באזור האף ורגישות מעל שפה עליונה.

2. טרם הטיעונים לעונש התקבל תסקיר בעניינו של הנאשם, ממנו עולה כי הוא בן 48, נשוי ואב לארבעה ילדים, עובד מזה כ-18 שנים כמנהל משק בתחומי מושב "תלמי יוסף", בו מתגורר.

שירות המבחן התרשם מנאשם בעל אינטליגנציה תקינה המנהל אורח חיים תקין. בדרך כלל מתנהל באופן מתוכנן ושקול מול הסובבים אותו אולם במצבים בהם חווה עצמו כחלש, עלול להגיב באופן בלתי מווסת.

עוד עולה מהתסקיר כי בתחילה, ביטא הנאשם עמדה המתקשה לקחת אחריות על מעשיו תוך ביטוי תפיסה של הגנה עצמית. השירות התרשם כי העבירה בוצעה על רקע קשיי הנאשם לפעול באופן מקדם מול מצבי לחץ. עם זאת, כיום מסוגל לבחון את התנהגותו באופן ביקורתי לאור ההליך המשפטי המנהל כנגדו ולאור המחירים אותם משלם בגין מעשיו.

שירות המבחן סבור כי נדרשת ענישה חינוכית אשר תהווה מסר חד משמעי עבור הנאשם באשר למשמעות מעשיו ועל כן, המליץ להשית עליו 140 שעות של"צ.

אשר לביטול ההרשעה- השירות מדווח כי התקשה לגבש עמדה חד משמעית בסוגיה זו.

3. במסגרת הטיעונים לעונש עתר ב"כ המאשימה, להותיר את הרשעת הנאשם על כנה ולהשית עליו מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן. נטען כי מדובר בהתנהגות אלימה אשר יש להוקיעה מכל וכל ע"י השתת ענישה מרתיעה אשר תהווה מסר ברור עבור הנאשם והחברה כולה. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר אינו בא בהמלצה לבטל את הרשעת הנאשם נוכח העדר נסיבות מיוחדות שלא להרשיעו ולאור קשייו לקחת אחריות על מעשיו.

4. ב"כ הנאשם מנגד, עתרה לבטל את הרשעת הנאשם ולהסתפק בשל"צ. נטען כי הנאשם נקלע לאירוע נשוא כתב האישום שלא מרצונו וכי המקרה אינו מעיד על התנהלותו היום יומית אלא מהווה חריג לאורחות חייו. עוד נטען כי הנאשם שילם מחיר כבד על רקע ההליך המשפטי דנן וכן בריאותו נפגעה כתוצאה מכך.

ב"כ הנאשם עתרה להתחשב בחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה, ללא אירועים דומים, עברו הנקי של הנאשם וכן מצבו המשפחתי והבריאותי.

אשר לנזק הצפוי להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה- הוגש לעיוני מכתב ממעסיקו של הנאשם, במסגרתו כותב המעסיק כי באם יורשע הנאשם בדינו, הוא יאלץ לפטרו מאחר ובמסגרת עיסוקו, הוא בא בקשרים עם מערכות וחברות העוסקות בביטחון המדינה.

5. הנאשם הביע חרטה על מעשיו וטען כי הפנים את הלקח ולא ישוב לבצע מעשה דומה בעתיד.

6. הנאשם יליד 1963, אין לחובתו הרשעות קודמות.

7. אשר לביטול ההרשעה:

הפסיקה קובעת כי הימנעות מהרשעה אפשרית כאשר קיימים שני גורמים מצטברים:

א.      על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

ב.      סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל. (ראה ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל)

במסגרת ע"פ "תמר כתב" דלעיל, מנה כב' השופט לוין תשעה שיקולים של שיקום, אשר אף לאורם נבחנת שאלת ההרשעה: "א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ^-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם..."

וכן נקבע בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני:

"מושכלות ראשונים הם כי דרך כלל, בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. לכלל זה - כאשר הוא מוחל על נאשמים בגירים - נמצא חריג בדמות ההסדר שבסעיף ‎ 71א לחוק העונשין התשל"ז ‎ 1977- לפיו רשאי בית המשפט, גם כאשר מצא שנאשם ביצע עבירה, להימנע מהרשעתו וליתן בעניינו צו שירות לתועלת הציבור, בנוסף למבחן או בלעדיו. משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים."